צאינה, צאינה

הזיכרון הלאומי על-אודות העוצבה היהודית, שנלחמה במלחמת-העולם השנייה, והיותה סמל ליישוב בארץ-ישראל טרם קום-המדינה, הולך ונשכח. רמי ליטני, דור שני לחייל יהודי בארץ-ישראל, שהתנדב לצבא הבריטי, מבקש להחזיר עטרה ליושנה, ולהחיות את סיפורי-הגבורה של "החיל" (החטיבה היהודית הלוחמת), הידועה בכינויה "הבריגדה היהודית".

מאת: מאיר חוטקובסקי
06/01/2023

נקמה בנאצים
הדבר בוער בעצמותיו. זה קרוב לשלוש שנים שרמי ליטני (66) פועל ללא-הרף, על-מנת להביא לתודעת-ההמונים את תרומתה של הבריגדה היהודית בהקמת המדינה, שהייתה בחיתוליה, וחייליה היוו נדבך משמעותי ביציקת התשתית של צה"ל.

"מהרגע שעמדתי על דעתי כילד, נחשפתי לסיפורי-הבריגדה. זו הייתה תקופה ממש מכוננת בחייו של אבא עד יומו האחרון וגם בחיי החברים שלו מאותם הזמנים."
אביו של ליטני, אליהו אלטרמן, שלימים החליף את שם-משפחתו לליטני, נולד בארץ-ישראל בשנת 1919 למשפחה, שמוצאה היה מברית-המועצות. המשפחה התגוררה בחיפה, וליטני האב היה כישרון ספורטיבי, והצטיין במקצועות-האתלטיקה. "אבא היה איש-ההגנה״, מספר ליטני. ״הוא התגייס לצבא הבריטי באוקטובר 1941. זו הייתה התגייסות התנדבותית בשכר, כאשר המניעים העיקריים של המתגייסים היו נקמה בנאצים, שגרמו לשואת היהודים באירופה. מחזור-הגיוס של אבא נקרא ׳פלוגת המכבי׳, משום שזה היה מחזור של ספורטאים ממכבי הצעיר בחיפה, שהתארגנו לפלוגה."

למעשה, עוד קודם-לכן היו קריאה ועידוד של ראשי היישוב העברי באותה העת להתגייס לצבא הבריטי, שבו ראו בן-ברית במלחמתו מול הצבא הגרמני. ידועה אמרתו של בן-גוריון: "עלינו לעזור לאנגלים במלחמתם, כאילו לא היה ספר לבן, ועלינו לעמוד נגד הספר הלבן, כאילו לא הייתה מלחמה." ואכן, המאבק בספר הלבן נדחק, וההיענות להתגייסות לצבא הבריטי הייתה מעל הצפוי. מספר המתגייסים היה קרוב ל-40,000 איש. ההנהגה היהודית דרשה, שתוקם יחידה עברית, כשם שהדבר התממש במלחמת-העולם הראשונה, אך המימשל הבריטי לא היה שלם עם כמות כה גדולה של מתגייסים, והיו לו הסתייגויות שונות, ביניהן החשש כי חיילים יהודיים יהוו בסיס לצבא יהודי עצמאי, שעלול להפנות את נשקו נגד הצבא הבריטי. נחזור לנושא הזה בהמשך.

רעננה כברירת-מחדל
יוזמתו של רמי ליטני להצפת תרומת הבריגדה היהודית והבאתה לתודעת-ההמונים החלה עם פרישתו המוקדמת מבנק לאומי, לאחר 35 שנות-עבודה כמנהל בכיר. הוא נולד בחיפה, למד בבית-הספר הריאלי, המשיך את לימודיו כעתודאי באוניברסיטה העברית בירושלים, והוא מחזיק בתואר ראשון בערבית והמזרח-התיכון. יש לו תואר שני במשאבי-אנוש. את שירותו הצבאי עשה ליטני בחיל-המודיעין, באמ"ן מחקר, והגיע לדרגת סגן-אלוף תוך-כדי שירותו במילואים. "הייתי בתפקיד סוּפּר-מעניין. לאחר מלחמת-לבנון הראשונה, בגיל 28, החלטתי שמיציתי את עצמי, והחלטתי להשתחרר."

לרעננה הגיע ליטני די במקרה. "את שירותי הצבאי עשיתי בקריה בתל-אביב. בזמנו, מי שחתם חמש שנים בצבא-הקבע, קיבל מענק כספי נכבד. הסכום היה שווה-ערך לשליש דירה ברעננה, שהחלה אז רק להתפתח." בעזרת חבר-משפחה התוודע ליטני לעורך-דין רענני, שדרכו ביצע את עסקת קניית הדירה. לימים, באופן מקרי ביותר, הוא הכיר גם את בתו של עורך-הדין, ונישא לה. "בעת החתימה על החוזה כעסתי על עורך-הדין, כי הוא פעל שלא בתום-לב. הוא היה לטובת הקבלן, ובסיום העסקה לא השיק איתי כוסית כמקובל. לאחר שהפכתי להיות חתנו״, מצטחק ליטני, ״השקנו במהלך-השנים כוסיות רבות." ליטני תושב רעננה זה 41 שנים, ומאוהב בעיר, ומאידך-גיסא, הוא מאוד מאוכזב מעיר-הולדתו, חיפה. "אי-אפשר להשוות את רעננה לחיפה. חיפה נהרסה לחלוטין, ומוזנחת באופן מחריד. אף שלעיר יש פוטנציאל תיירותי של ים, היא נהפכה לעיר מבוגרת, שממש אין בה כלום היום."

מבצעי-העפלה והברחת יהודים
הממשל הבריטי בארץ-ישראל, כפי שכבר צוין, לא היה נלהב ביותר להקים יחידות יהודיות נפרדות מתוך פחד שהן תשמשנה להתקוממות נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל. בסופו-של-דבר, קרמה הבריגדה היהודית עור-וגידים, אם-כי רק לקראת סוף מלחמת-העולם השנייה, וזאת הרבה בזכותו של ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ׳רצ׳יל, שהשתכנע בחיוניות הקמת הבריגדה כיחידה יהודית עצמאית. אורך-חייה היה קצר ביותר- שנתיים בלבד, בין השנים 1944ו-1946. מעבר ללחימות קצרות מול הצבא הגרמני, הייתה לבריגדה תרומה מאוד גדולה לעם היהודי ולמדינת-ישראל לאחר סיום המלחמה, בעת היות החיילים עדיין מוצבים על אדמת-אירופה. תרומתם התבטאה בהצלת ילדים יתומים והעלאתם לישראל, הברחת פליטים יהודיים לארץ במסגרת מבצעי-ההעפלה ועוד. חלק מחיילי-הבריגדה נהפכו ליחידת-נוקמים, והם הוציאו להורג, בלא-משפט, חיילים נאציים, שהיו שותפים להכחדת יהודים בעת המלחמה.

ליטני: "לבריגדה גם חלק חשוב ביותר בבניית התשתית של צה"ל. בן-גוריון הבין במלחמת-השחרור, שצריך לבנות צבא מסודר. המחתרות- כבודן במקומן מונח, אך הן לא היו צבא מסודר. חיילי-הבריגדה ידעו מה זוֹ חטיבה, מה זה גדוד, מה זוֹ פלוגה, מהי תורת-לחימה, מהו תיעוד מסמכים, מהי היררכייה פיקודית. זו הסיבה, שבן-גוריון מאוד רצה את חיילי-הבריגדה כתשתית צה"לית. כל אחד מהם שהיה בתפקיד משמעותי נהייה קצין בצבא. אבא, שהיה בתפקיד פיקודי בבריגדה, מונה לאחד ממפקדי הבקו"ם, בדרגת סרן, לאחר שהיה שותף להקמתו." מן המפורסמות הוא, כי קצינים בכירים בצה"ל, כולל שני רמטכ"לים, מרדכי מקלף וחיים לסקוב, היו יוצאי הבריגדה היהודית.

חיילי היישוב היהודי בצבא הבריטי, שעם הזמן נהפכו לחלק מהבריגדה היהודית, זכו בעקיפין ליחסי-ציבור בינלאומיים, תודות לשיר המפורסם "צאינה, צאינה". השיר, שנהפך להמנון הבריגדה היהודית, נכתב והולחן בידי שניים מחייליו, יחיאל חגיז ויששכר מירון. השיר זכה ל-600 ביצועים במגוון שפות, ודורג כשיר הישראלי השני המוכר בעולם אחרי השיר ״הבה נגילה".

המדור לחיפוש קרובים
פעילותו הסיזיפית והבלתי-נלאית של רמי ליטני לשימור זיכרון הבריגדה היהודית מלווה אותו כמעט 24 שעות ביממה. הוא אינו חדל לפנות לבני הדור השני של הלוחמים, על-מנת לדלות מהם סיפורים וזיכרונות של הוריהם. הוא מעביר בהתנדבות מלאה הרצאות בנושא בכל מקום, שבו הוא מתבקש לעשות זאת. "אני רוצה להודות ל׳עמותת מורשת הבריחה׳ ולמוזיאון ׳בית-הגדודים׳, הנמצא במושב אביחיל, על שנתנו לי את האפשרות להעלות לאתריהם חומרים הקשורים לבריגדה." ליטני עורך תחקירים אין-סופיים, ומגיע למקורות שלא האמין שיהיו זמינים ואפשריים. "אני אורח קבוע ברדיו בתוכניתו של איזי מן, במדור חיפוש קרובים״, הוא מספר. ״דרך התוכנית הגעתי למשפחות הדור השני של חיילי-הבריגדה, שממש יצאו מעורם לשתף איתי פעולה בסיפוריהם. הם מתרגשים מאוד, ואינם מאמינים, כי מישהו בכלל מתעניין ביקיריהם." לא-מכבר התארח ליטני ברשת ב' של תאגיד השידור בתוכנית "שבת עולמית" הפופולארית ורבת-המאזינים של ההיסטוריון ואיש-הרדיו הוותיק והמוערך, ד"ר יצחק נוי, (שהלך לעולמו במאי 2022), שכותרתה הייתה "אנשי החי"ל (החטיבה היהודית הלוחמת)". התוכנית התמקדה בהיסטוריה של הבריגדה היהודית, ולליטני ניתנה ההזדמנות לספר על פועלו האישי למען הטמעת זיכרון הבריגדה בקרב הדורות הבאים.

הסגן-של-אלוהים
ליטני מאוד גאה בפועלו של אביו, בהשתייכותו לחיילי-הבריגדה ובתרומתו ליציקת היסודות לצבא-ההגנה-לישראל. "אבא הגיע בגיל 25 לדרגת סרג'נט מייג׳ור, שנחשבה בצבא הבריטי כשייכת למי שהוא הסגן-של-אלוהים״, הוא מתלהב. ״זה נתן לאבא דימוי עצמי גבוה, וזו גם הסיבה שהתקופה הזאת הייתה מאוד משמעותית בחייו- עד יום מותו." התגייסותו של ליטני האב לצבא הבריטי לוותה בקשיים משפחתיים. "סבתא שלי, אימו של אבא, לא ראתה את התגייסותו בעין יפה. היא רצתה אותו לידה, אך הוא היה מרדן, והתגייס למרות התנגדותה. בכלל, אבא נחשב כילד הרע של המשפחה, בהשוואה לאחיו, שנחשב בעיני סבתא כבן הטוב." בעת המלחמה דאגו ליטני האב וחיילי-בריגדה אחרים ליידע את משפחותיהם על הקורות אותם על אדמת-אירופה. הדברים נכתבו בעברית ברמה שאינה מביישת סופרים, או משוררים. כך כתב ליטני האב, בתארו בסוף המלחמה מפגש עם פליטים יהודיים, לצורך העפלתם לארץ: "... היהודים האלו מתחילים שוב לקבל את גאוותם העצמית. זה דבר ששום אדם אינו יכול לחיות בלעדיו. וככה עזבנו את המחנה. התביישתי להסתכל על הנהג, פן יראה כי בכיתי. המשכנו לנסוע, ובהפסקה החלנו לשוחח, והנה הבחורים מתחילים לגלות את ליבותיהם, ומתברר שכולם בכו. אלה שעברו מצבים הרבה יותר קשים מאלה- גם הם בכו. האמת, אומר לכם, זה היה מראה!!".

הנצחה ראויה
דוגמא למכתב נוסף, שנוטף כולו ערגה ואהבה, היא של אברהם פוקס, לימים אברהם שועלי, תושב רעננה, שכתב לרעייתו, ציפורה, שאותה כינה בשם פניה: "...לכן במהרה ובקרוב -רואה אנוכי כבר אותו היום - אבנה לך בית קטן, יפה להפליא, טבוע כולו בירק גן-עדן מיניאטורי... כל פרח ילחש אהבה. בתוך ים של עדינות ויופי זה, אוהב ואפנק עד בלי-קץ. אז- אל תבכי בעלותך על משכבך ושפתייך דובבות תפילה, אז בוקר-בוקר פיך יעלה רינה משפתייך...".

קשר היסטורי נוסף ובלתי-מבוטל של רעננה עם "החטיבה היהודית הלוחמת" (החי"ל) מתבטא בהנצחת רחוב בעיר בשם "אשר" ושכונה באותו השם- לזכרו של אשר גולדרינג ז"ל, תושב רעננה שנהרג בעמק הסניו באיטליה מהפצצה אווירית, ומקום-קבורתו לא נודע. מקסי נשר, (שחקן הפועל רעננה ואביו של איש התיאטרון והטלוויזיה דורון נשר), הוא דמות נוספת, מוכּרת וידועה לתושבי רעננה הוותיקים, ששירת בבריגדה. בנוסף, הנציחה עיריית רעננה את הבריגדה היהודית בקריאת אחד מרחובות-העיר בשם "רחוב החי"ל".

העזר כנגדו
בבית משפחת ליטני ברעננה מקבלים את יוזמתו של אב-המשפחה בשמחה ובהערכה רבה. לאה, רעייתו, דור שלישי לחלוצי וּלוותיקי רעננה, אומרת: "פעילותו של רמי מדהימה. גם נחמדה, גם ערכית. לא יכולה להיות הנצחה יותר טובה ממה שרמי עושה. זו השקעה אין-סופית ויומיומית. זו נקודה שבחיי המשפחה שלנו ובמשפחה של רמי, מהיום שבו נולד, היא חלק מהחיים של כולנו, כי יש לה נדבכים עצומים בבניית המדינה, בבניית הצבא ובבניית הערכים והנורמות המשפחתיים של כולנו." ליטני מעודד: "הפרויקט תופס תאוצה. הייתי מאוד שמח, אם מישהו היה עוזר לי להקים אתר באינטרנט ולהכניס לתוכו את כל החומר שאני אוסף. כל יום אני נחשף לעוד ועוד בני הדור השני ולסיפורים המשפחתיים. אנחנו מקבלים תהודה ברשתות החברתיות ובכלי-התקשרת הרבים, ואני מאמין, שהפרק ההיסטורי של הבריגדה בסיפור-המדינה יקבל את ההערכה ואת ההוקרה ההולמות והנכונות."